החלטה בתיק רע"פ 10255/05

1.        בכתב-אישום שהוגש לבית-משפט השלום ברמלה יוחס למבקשים ביצוען של שורת עבירות חמורות כלפי מתלוננים שונים, אזרחי בולגריה, אשר הובאו לישראל בידי חברת הבניה י' צרפתי שירותי בנייה בע"מ (להלן: החברה) במטרה לעבוד כפועלי בניין. כעולה מהכרעות-הדין בעניינם, שימשו המבקשים "אנשי שטח" עבור החברה, ותפקידם היה לתווך בינה לבין העובדים.

           כתב-האישום שהוגש נגד המבקשים מחזיק עשרים ושישה אישומים שונים. הוא מגלה תמונה קשה של מסכת התעמרות נמשכת בעובדי החברה. מפאת ריבוי האישומים, ייאמר בתמצית כי המבקשים כולם הואשמו במספר רב של עבירות אותן ביצעו, כנטען, כלפי עובדי החברה, וביניהן תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה חבלנית, גרם חבלה חמורה, איומים, עיכוב דרכון, הדחה בחקירה ועושק, עבירות על-פי סעיפים 379 בצירוף 382(א), 380, 333, 192, 376א, 245(א), 431 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בהתאמה. מבקש 2 אף הואשם בישיבה בישראל שלא כחוק, עבירה על-פי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. וכך תיאר בית-המשפט המחוזי (כב' השופטים ד' ברלינר, סגנית-נשיא, ז' המר, י' שיצר) את התמונה המצטיירת מאישומים אלו, ומהעדויות השונות שנמסרו ביחס להן:

"...התמונה היא של מערכת יחסים רווית מתח וחרדה של הפועלים העובדים בחברת צרפתי, של התנהלות אגרסיבית, כוחנית, שתלטנית ושרירותית של המשיבים [המבקשים], תוך ניצול לרעה של מעמדם החלש של הפועלים... הדמיון בתיאורים... חושף טפח באשר למה שהתרחש 'בחצר האחורית' של חברת צרפתי" (ע' 41-42).

2.        בית-משפט השלום זיכה את המבקשים מכל העבירות שיוחסו להם, להוציא את המבקש 2, אשר הורשע בעבירה של שהייה שלא כחוק בישראל, והושתו עליו, כתוצאה מכך, שני חודשי מאסר וחודשיים מאסר על-תנאי. לגבי תשעה מן האישומים מצא בית-משפט השלום כי אין מקום להשיב לאשמה, ועל כן זוכו מהם המבקשים כבר עם תום פרשת התביעה, וזאת, לאור אי-העדתם של העדים הדרושים להוכחת האישומים. כעולה מהכרעות הדין, התביעה עתרה לדחייה קצרה בדיון לצורך איתורם של עדים אלה, שעזבו את הארץ ושבו לבולגריה, אך בית-המשפט לא נעתר לכך. מיתר האישומים זוכו המבקשים על-פי הראיות שהוצגו בפני בית-המשפט, וזאת, בין היתר, לאור פגמים שנמצא כי נפלו בחקירת המתלוננים והמבקשים במשטרה, וכן לאור קביעת בית-המשפט כי עדויות המתלוננים אינן מהימנות.

3.        המשיבה, שלא השלימה עם הכרעת דינו של בית-משפט השלום, ערערה עליה בפני בית-המשפט המחוזי, וערעורה נתקבל בחלקו. אשר לזיכויים של המבקשים מתשעת האישומים האמורים בנימוק ש"אין להשיב לאשמה", קבע בית-המשפט המחוזי כי אף שהחלטתו של בית-משפט השלום שלא להיעתר לארכה לה עתרה התביעה לצורך איתורם של העדים, אינה מבטאת די הצורך את האינטרס הציבורי שבמיצוי הדין עם מעסיקים הפוגעים בעובדיהם, וכי דומה בה שלא ניתן המשקל הראוי למאמצי התביעה לאתר את אותם העדים, הרי שכעת - נוכח חלוף הזמן והספק ביחס ליכולת לשוב ולאתר עדים אלה - חידוש הדיון באישומים אינו אפשרות מעשית.

           אשר ליתר האישומים, ראה בית-המשפט המחוזי להותיר חלק מהכרעות הזיכוי על כנן, ומחלק מהן ראה לשנות ולהרשיע את המבקשים. בית-המשפט המחוזי נדרש לפגמים שנפלו, כנטען, בחקירת המבקשים והמתלוננים בפרשה זו, ובעיקר אי-העמדת המבקשים, בעת החקירה המשטרתית, על פרטיהם המדויקים של האישומים המיוחסים להם, תוך הסתפקות בחקירה כללית, וכן חקירת המתלוננים בידי מתורגמנים בלתי-מקצועיים. בית-המשפט דחה את טענת המדינה ולפיה לא מוטלת חובה על הגוף החוקר להבהיר לחשוד (במובחן מנאשם) מה הם החשדות שמיוחסים לו, אך ציין, באותה נשימה, כי "אין לקשור בהכרח בין עצם החובה להבהיר לחשוד במה הוא חשוד, לבין מידת הדיוק בפרטים הנמסרים לו בזמן החקירה" (ע' 8). אשר לשימוש במתורגמנים בלתי-מקצועיים בחקירת המתלוננים, קבע בית-המשפט קמא, כי אף ש"אין ספק שטוב הייתה עושה המשטרה אם הייתה דואגת לתרגום מסודר על-ידי אנשים מקצועיים" (ע' 11), הרי שבסופו של יום, המדובר הוא בתרגום הודעות של מתלוננים, לגביהן אין כל דרישה בדין כי תיכתבנה בלשון מוסריהן, בניגוד לדרישה מקבילה שקיימת ביחס לחשודים. ועוד הוסיף בית-המשפט, כי אין כל וודאות שהודעות אלו תשמשנה במשפט עצמו, ועל כן למקצועיות התרגום לא נודעת חשיבות מכרעת. ברם, אף ככל שיזומנו מוסרי ההודעה כעדים, הרי שטעויות בתרגום - ככל שהיו כאלו - תוכלנה לבוא על תיקונן במהלך עדותם בבית המשפט.  

           בית-המשפט המחוזי הוסיף והטעים, כי סיווגן הגורף של עדויות המתלוננים כבלתי-מהימנות בידי בית-משפט קמא, נשען על ציפייה בלתי-סבירה, בנסיבות העניין, מהתנהגותם של המתלוננים בסיטואציה הקשה אליה נקלעו:

"במסגרת השיקולים שמצאו מקום בהכרעת הדין של בית משפט קמא, בולט שיקול שיש לו נפקות לפרשה כולה... נראה כי בית משפט קמא יצא מנקודת הנחה כי מעמדם, יכולתם והבנתם של המתלוננים בתיק זה שווים לאלו של פועל ישראלי, ואת תגובותיהם, או הימנעותם מתגובה, יש לבחון בקריטריונים זהים לעמיתיהם הישראלים. ולא היא. נקודת המוצא צריכה להיות כי המתלוננים, כולם, נמצאים בעמדת חולשה. מדובר בפועלים זרים שעצם בואם ארצה מבטא מצוקה כלכלית. דרכונם, ברוב המקרים, נלקח מהם; הם אינם יודעים למי לפנות וכיצד לפנות; והם חוששים מפניה, חוששים להסתבך עם המעביד וחוששים לפרנסתם. התמונה הכוללת העולה ממכלול הראיות, היא של כוחנות שהופעלה כלפיהם [ב]היותם נתונים באופן מלא לשליטתו של המעביד. כל קביעה באשר לעדויותיהם צריכה לקחת בחשבון נתונים אלה" (ע' 36).       

4.        לסופם של דברים, הרשיע בית-המשפט המחוזי את המבקשים בעבירות שיוחסו להם בחמישה אישומים שונים, והשיב את עניינם לבית-משפט השלום לצורך גזירת-דינם. מבקש 1 הורשע בעבירות איומים, תקיפה חבלנית ותקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות ודינו נגזר לתשעה חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי; מבקש 2 הורשע בעבירות איומים, תקיפה, תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות (שני אישומים), הדחה בחקירה, איומים ועושק, ודינו נגזר ל-12 חודשי מאסר, בחופף לעונש המאסר שהוטל עליו בגין הרשעתו בעבירת שהייה שלא כחוק, וכן 18 חודשים מאסר על-תנאי; מבקש 3 הורשע בעבירות תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות (שני אישומים), תקיפה חבלנית, הדחה בחקירה ואיומים ודינו נגזר ל-13 חודשי מאסר ו-18 חודשים מאסר על-תנאי; ואילו מבקש 4 הורשע בעבירת תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות, ודינו נגזר לשבעה חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי.

           על הכרעת-דינו המרשיעה של בית-המשפט המחוזי נסבה הבקשה שבפני. אקדים ואומר, כי לא מצאתי בה ממש. עיקר טרונייתם של המבקשים בגדרי בקשה זו, מופנה כלפי החלטתו של בית-המשפט המחוזי להתערב בממצאי המהימנות שנקבעו בידי הערכאה הדיונית, וכן כלפי קביעותיו בסוגיות תרגום עדויות המתלוננים והמשמעות הראייתית הנודעת לאי-מסירת גרסה בבית-המשפט. סוגיות אלו - חרף ניסיונם של באי-כוח המבקשים לטעון אחרת - אינן מעלות כל שאלה כללית החורגות מעניינם המוגדר של שולחיהם, ולפיכך אינן עניין לבית-משפט זה לענות בו בשבתו כערכאה שלישית. די בכך כדי להצדיק דחיית הבקשה.

5.        למעלה מן הצורך אוסיף, כי סוגיות אחרונות אלו בהן עותרים המבקשים כי נשוב ונדרוש, לובנו בהרחבה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ולא נמצא לי כל טעם טוב לשנות מקביעותיו ביחס אליהן. אף התערבותו של בית-המשפט המחוזי בממצאי המהימנות שנקבעו בידי הערכאה הדיונית אינה מצדיקה רשות ערעור. אמת נכון הדבר, כי ככלל, ערכאת הערעור לא תיטה להעביר תחת שבט הביקורת ממצאי מהימנות שנקבעו בידי הערכאה הדיונית, אולם בצד כלל זה נקבעו חריגים, העשויים להצדיק, בנסיבות המתאימות, התערבות כאמור. והנה, עיון בהכרעת-דינו המפורטת של בית-המשפט קמא מגלה כי החלטתו להתערב בממצאי המהימנות בנסיבות מקרה זה יסודה בטעמים נכוחים, ובהם מסקנתו בדבר היעדר המשקל שיוחס בידי בית-משפט השלום למצוקה בה היו נתונים המתלוננים, ולפערי-הכוח בינם לבין המבקשים בהערכת מהימנות עדותם של הראשונים, וזאת, בצד הענקת משקל מופרז לסתירות שוליות וטפלות בעדויות אלו. בית-המשפט המחוזי מצא עוד, כי הערכאה הדיונית התעלמה מראיות אחרות שהוצגו בפניה. בנסיבות אלו, החלטתו של בית-המשפט המחוזי להתערב בממצאי מהימנות אינה מעוררת כל קושי. אדרבא: דומה כי התחייבה היא בנסיבות העניין, ואין מתקיימת בה, אפוא, כל עילה העשויה להצדיק התערבות אף לגופם של דברים.

           נוכח כל האמור, המסקנה היא כי דין הבקשה להידחות, ועמה נדחית אף הבקשה לעיכוב ביצוע העונש. 

ניתנה היום, ה' בחשוון התשס"ו (7.11.2005).

                                                                                                ש  ו  פ  ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: